ניתן לומר, בזהירות, כי מעבר לנוכחות מספר סימפטומים מספיק, אותם מתאר 5-DSM, שחוויתם מתוארת בפירוט ב 2-PDM, דיכאון (אפיזודה דיכאונית) ,עשוי לעיתים להיות, חוויה של כאב בלתי פוסק, המלווה לכל מקום ומשפיע באופן מכריע על כל מחשבה או תחושה. החוויה שלו עלולה להיתפס כדבר שאין לו סוף. חשוב לומר, אפיזודה דיכאונית, סופה שהיא עוברת.
במהלכה של אפיזודה דיכאונית, לעיתים קרובות, האתגר הגדול הוא לקבל אותה, אם ניתן גם להבין אותה, להתבונן במה מדכא או מה אני מדכא, ייתכן ותביא איתה הקלה מסוימת – אין הכוונה להפסקת הכאב אלא לאיכות, של ריחוק מה ממנו, המתווספת אליו.
ניתן אולי להמשיג זאת באופן מעט שונה ולומר כי הפחתה במידת ההתנגדות לדיכאון מביאה איתה מידה מסוימת של השקטה.
יש אפשרות כי מהלך של התבוננות, לאורך זמן, ירחיב ויפתח אפשרויות חיים חדשות, כלומר, אני מאמין כי יש פשר לדיכאון והוא עשוי לצפון בחובו שינויים והתאמות בעלי ערך רב להמשך חיינו. יש מה ללמוד מהדיכאון. ככלל יש משמעות גדולה ל "היות יחד", נראה כי עצם פעולת ההתחלקות ותחושה, אף לרגעים, שאינך לבד היא בעלת ערך רב בזמן דיכאון.
להרצאה מענינת מאד על טיפול באפיזודה דיכאונית חריפה - ד"ר שרון זיו-ביימן